דילוג לתוכן הראשי
שלומי סינגר

שבע דרכים לעידוד השתתפות בקבוצה בזמן אמת

מחפשים שבע דרכים לעידוד השתתפות בקבוצה? כלים מעשיים למנחים, מורים ומטפלים ליצירת מרחב בטוח, קשוב ופעיל כבר במפגש הבא בלי לכפות השתתפות או תשובה אישית.

שלומי סינגר6 דקות קריאה

יש רגע שכל מנחה מכיר: שאלה טובה נזרקת לחלל החדר, ואז מגיעות שלוש שניות שנשמעות כמו שלושים. אתם יודעים שיש בקבוצה מחשבות, ניסיון ושאלות, אבל רק שני אנשים מדברים. שבע דרכים לעידוד השתתפות אינן אוסף של טריקים להפעלת אנשים בכוח. הן דרך לבנות תנאים שבהם יותר משתתפים יכולים, רוצים ומרגישים בטוחים לקחת חלק.

המטרה אינה שכל אדם ידבר באותה מידה. בקבוצה טובה יש גם מי שמעבדים בשקט, מקשיבים לעומק או בוחרים להשתתף דרך כתיבה, מבט או עבודה בזוגות. תפקיד המנחה הוא להרחיב את אפשרויות ההשתתפות, לזהות מתי השתיקה מעידה על חשיבה ומתי היא סימן לחוסר ביטחון, ולפעול בהתאם.

1. התחילו במשימה קטנה לפני הדיון הגדול

הזמנה כללית כמו "מה דעתכם?" דורשת מהמשתתף לחשוב, לבחור עמדה, לנסח אותה ולהחליט אם בטוח לומר אותה – הכול באותו רגע. עבור רבים זו דרישה גבוהה מדי, בעיקר בתחילת מפגש או בקבוצה חדשה.

במקום זאת, תנו משימה קצרה ומוגדרת: "כתבו מילה אחת שמתארת את האתגר המרכזי שלכם", או "חשבו על מקרה אחד מהשבוע האחרון שבו הנושא פגש אתכם". אחרי חצי דקה של כתיבה, אפשר לבקש שיתוף בזוגות ורק אחר כך לפתוח את הדיון במליאה.

הפעולה הקטנה הזאת משנה את נקודת הפתיחה. המשתתפים כבר לא נדרשים להמציא תשובה מול כולם, אלא להביא משהו שכבר ניסחו לעצמם. היא גם נותנת מקום למי שזקוקים לזמן עיבוד לפני דיבור.

2. שאלו שאלה שאפשר לענות עליה

שאלות רחבות נשמעות פתוחות ומכילות, אך לעיתים הן מייצרות דווקא קיפאון. "מה אתם חושבים על תקשורת?" היא שאלה גדולה מדי. "באיזה רגע בשיחה עם אדם אחר אתם נוטים להפסיק להקשיב?" כבר מזמינה זיכרון, דוגמה או עמדה שאפשר להיאחז בה.

כדי לנסח שאלה משתפת, הגדירו את גבולותיה: על איזה מצב מדברים, איזה סוג תשובה רלוונטי וכמה זמן עומד לרשות המשתתפים. אפשר גם להציע שתי אפשרויות: "מי מזדהה יותר עם קושי להתחיל שיחה, ומי עם קושי להציב גבול בתוכה?" הבחירה מפחיתה עומס ומאפשרת כניסה מהירה לשיח.

כדאי להיזהר משאלות שמרגישות כמו מבחן ידע, במיוחד בהדרכה מקצועית. אם המנחה כבר יודע מהי התשובה הרצויה, המשתתפים ירגישו זאת. במקרים כאלה עדיף לומר: "אני לא מחפש את ההגדרה המדויקת, אלא את האופן שבו זה נראה אצלכם בפועל."

3. תכננו זמן שקט במקום לפחד ממנו

שתיקה אחרי שאלה אינה תקלה שצריך לתקן מיד. לעיתים היא בדיוק הזמן שבו המשתתפים בודקים את עצמם, נזכרים בדוגמה או מחליטים אם הם מוכנים להיחשף. מנחה שממהר למלא את השקט מלמד את הקבוצה שאין צורך לחשוב – מישהו כבר ידבר במקומם.

נסו לומר מראש: "קחו עשרים שניות לחשוב לפני שמדברים." אפשר אפילו להביט בשעון ולתת לשקט להתרחש. כשהזמן הוגדר, הוא פחות מביך. הוא נתפס כחלק מהמשימה ולא כחוסר הצלחה של הקבוצה.

עם זאת, לא כל שתיקה היא עיבוד. אם עבר זמן ואין תנועה, החליפו את ערוץ ההשתתפות: בקשו לכתוב, להצביע, לעבור לזוגות או לבחור משפט מתוך שני משפטים שאתם מציגים. גמישות היא המפתח, לא המתנה עיקשת לתשובה בעל פה.

4. עברו מזוגות למליאה בצורה מדורגת

עבודה בזוגות היא אחת הדרכים היעילות ביותר להרחיב השתתפות, אבל היא אינה רק הפסקה מהמליאה. היא שלב הכנה. אדם ששיתף רעיון עם אדם אחד כבר בחן את הניסוח שלו, קיבל תגובה ראשונית ולעיתים צבר ביטחון להביא אותו לקבוצה הגדולה.

כדי שהמעבר יעבוד, תנו לזוגות משימה מדויקת ותוצר ברור. למשל: "כל זוג יבחר תובנה אחת ומילה אחת שמתארת מה היה מורכב." לאחר מכן אל תשאלו רק "מי רוצה לשתף?" בקשו מכל זוג להחליט מי מביא את התובנה, או אספו משפטים קצרים מכלל הזוגות לפי סדר ישיבה.

חשוב לא להפוך את הזוגות למנגנון עוקף השתתפות. אם תמיד אותו אדם מדבר בשם הזוג, הדפוס נשאר בעינו. אפשר להנחות שבכל סבב אדם אחר מציג, או לתת אפשרות שהשיתוף ייעשה בקריאה מתוך הדף המשותף.

5. תנו לגיטימציה גם לאי-ידיעה

השתתפות נפגעת כשהקבוצה מאמינה שרק תשובות חכמות, שלמות או מנוסחות היטב ראויות להיאמר. זה בולט במיוחד אצל אנשי מקצוע מנוסים, שחוששים להישמע לא בטוחים מול עמיתים. מנחה יכול לשנות את הכלל הלא מדובר הזה באמצעות השפה שלו.

אמרו משפטים כמו: "אפשר להביא גם שאלה, לא רק תשובה", "מותר לחשוב בקול" או "דוגמה חלקית יכולה לעזור לנו להבין את הנושא." וכשמישהו משתף משהו לא מגובש, אל תמהרו לתקן. קודם שיקפו את הערך במה שנאמר: "את מצביעה על פער חשוב בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שקורה בזמן אמת."

אין פירוש הדבר שכל אמירה צריכה לקבל אישור מקצועי. בקבוצת למידה, ולעיתים גם בקבוצה טיפולית, יש מקום לדיוק ולהצבת גבולות. ההבדל הוא בין תיקון שמכווץ אדם לבין בירור שמרחיב את החשיבה. אפשר לומר: "בואו נבדוק את זה מול מקרה קונקרטי", במקום "זה לא בדיוק נכון."

6. נהלו את המשתתפים הדומיננטיים בלי לבייש אותם

לעיתים בעיית ההשתתפות אינה חוסר דיבור, אלא עודף דיבור של מעט אנשים. משתתף דומיננטי אינו בהכרח בעיה – לעיתים הוא מחובר, סקרן ומוכן לקחת סיכון. הבעיה מתחילה כשהנכונות שלו הופכת לברירת המחדל של הקבוצה.

במקום להעיר לאדם באופן אישי, נהלו את המבנה. אחרי שתי תגובות, אפשר לומר: "אני עוצר כאן כדי לשמוע גם קולות שעוד לא נכנסו." אפשר לקבוע כלל עבודה בתחילת המפגש: לפני שמדברים פעם שנייה, מוודאים שנפתח מקום לעוד קול. בקבוצות גדולות, סבב קצר או הצבעה לפני דיון יכולים למנוע השתלטות טבעית של המהירים בדיבור.

כדאי גם להכיר בתרומה של המשתתף הדומיננטי. משפט כמו "אני רואה שאתה מחזיק הרבה מחשבות בנושא, ונחזור אליך בהמשך" שומר על הקשר, אבל מחזיר למנחה את האחריות על חלוקת זמן הדיבור.

7. סיימו כל השתתפות בהמשך ברור

כאשר אנשים משתפים ולא קורה עם זה דבר, הם לומדים שהדיבור שלהם אינו משפיע על המפגש. אין צורך להגיב באריכות לכל אמירה, אבל כן צריך לסמן שהיא נשמעה ושיש לה מקום בתהליך.

אפשר לשקף בקצרה, לחבר בין שתי תגובות, לשאול שאלה שמעמיקה או לכתוב מילה על הלוח. לדוגמה: "עלו כאן שני כיוונים – צורך בגבול ברור וצורך בגמישות. בואו נבדוק איפה הם נפגשים במקרה שהבאתם." כך המשתתפים רואים שהתרומה שלהם אינה הערת שוליים, אלא חומר העבודה של הקבוצה.

בסוף חלק מהמפגש, אפשר לבקש מכל משתתף להשלים משפט קצר: "רעיון שאני לוקח איתי", "שאלה שנשארה לי" או "פעולה אחת שאנסה השבוע". זו אינה רק דרך לסכם. זו הזדמנות אחרונה להשתתפות עבור מי שלא דיברו קודם, וגם מידע חשוב למנחה על מה באמת התרחש בקבוצה.

מתי לא לדחוף להשתתפות

יש מצבים שבהם הזמנה להשתתף צריכה להיות עדינה במיוחד. בקבוצה טיפולית, לאחר שיתוף אישי טעון, או כאשר הנושא נוגע בפגיעה, אובדן או קונפליקט פעיל, דרישה לסבב דיבור עלולה להרגיש פולשנית. גם בקבוצת הכשרה, משתתף חדש או אדם שמגיע מרקע של חוויות למידה לא בטוחות עשוי להזדקק לזמן.

במקרים כאלה, הציעו בחירה אמיתית: אפשר לדבר, לכתוב, להקשיב או לומר "אני מעדיף/ה לעבור". בחירה אינה ויתור על הנחיה. היא תנאי ליצירת אמון. ככל שהקבוצה תחווה שהגבולות שלה מכובדים, כך יגדל הסיכוי להשתתפות כנה בהמשך.

במפגש הבא, בחרו דרך אחת בלבד ונסו אותה במודע. לפני שאתם שואלים שאלה, החליטו איזה סוג השתתפות אתם רוצים לאפשר ואיזו תמיכה תעזור לאנשים להיכנס אליה. לפעמים עשרים שניות של כתיבה, ניסוח מדויק יותר או מקום לעוד קול הם כל ההבדל בין קבוצה שמחכה למנחה לבין קבוצה שחושבת ועובדת יחד.

למנחי קבוצות

רוצה לחשוב יחד על הקבוצה שלך?

אפשר ללמוד בקצב שלך בקורס הדיגיטלי, או לקבוע פגישת הדרכה אישית ולעבוד על מה שקורה אצלך בקבוצה.

לכל הפוסטים

5 דקות קריאה

שמונה דרכים לעידוד הקשבה פעילה במפגש קבוצתי

שמונה דרכים לעידוד הקשבה פעילה בקבוצה: כלים מעשיים למנחים, מורים ומטפלים ליצירת שיח ממוקד, השתתפות מאוזנת וחיבור אמיתי בין המשתתפים בכל מפגש מקצועי.

5 דקות קריאה

שאלות לעבודה בקבוצה שמייצרות השתתפות אמיתית

מחפשים שאלות לעבודה בקבוצה? מדריך מעשי למנחים, מורים ומטפלים: איך לבחור ניסוח שמזמין השתתפות, מעמיק שיח ומחזיק קבוצה גם ברגעי שתיקה בלי לאבד את הכיוון.

5 דקות קריאה

שבע שיטות להנעת משתתפים בלי ללחוץ על הקבוצה

שבע שיטות להנעת משתתפים למנחים, מורים ומטפלים: כלים מעשיים להגברת מעורבות, בחירה ואחריות בקבוצה כבר במפגש הבא, בלי לחץ מיותר ובלי משחקים מלאכותיים בכלל.