דילוג לתוכן הראשי
שלומי סינגר

בניית אמון קבוצתי שמאפשרת שיח אמיתי

בניית אמון קבוצתי אינה תרגיל פתיחה חד-פעמי. כך יוצרים חוזה ברור, תגובה בטוחה לקושי וכלים מעשיים שמחזקים השתתפות, כנות ואחריות בכל מפגש קבוצתי לאורך זמן.

שלומי סינגר6 דקות קריאה

קבוצה יכולה להיות מלאה באנשים מוכשרים, בעלי רצון טוב ותוכן מצוין – ועדיין להישאר שקטה, מנומסת ומרוחקת. בניית אמון קבוצתי היא מה שמאפשר למשתתפים לעבור מנוכחות פיזית להשתתפות אמיתית: לשאול, לטעות, לחלוק התלבטות ולהגיב זה לזה בלי לחשוש שיביכו אותם או יבטלו את דבריהם.

למנחה אין שליטה על מידת הפתיחות שכל אדם יביא איתו לחדר. יש לו השפעה גדולה מאוד על התנאים שהקבוצה תפגוש. אמון אינו נוצר מהבטחה כללית למרחב בטוח, וגם לא מפעילות היכרות מוצלחת אחת. הוא נבנה כאשר המשתתפים רואים, שוב ושוב, שהמסגרת עקבית, שהמנחה מגיב באופן הוגן ושיש מקום גם לקולות שקטים, מורכבים או שונים.

בניית אמון קבוצתי מתחילה לפני החשיפה האישית

טעות נפוצה היא לבקש מהקבוצה שיתוף אישי מוקדם מדי. מנחה שפותח במעגל שבו כל משתתף מתבקש לספר על קושי משמעותי, מתוך רצון ליצור קרבה, עלול לייצר את התוצאה ההפוכה. המשתתפים עוד אינם יודעים מה יקרה למידע שיביאו, מי יגיב אליו ואיך המנחה יחזיק רגע של מבוכה או התנגדות.

השלב הראשון אינו עומק אלא בהירות. קבוצה זקוקה לתשובות מעשיות: למה אנחנו כאן, מה צפוי לקרות, כמה בחירה יש לכל משתתף, ואילו כללים ישמרו על השיח. ככל שהמשימה והגבולות ברורים יותר, קל יותר לאנשים לקחת סיכון קטן ולהשתתף.

במקום לומר רק שהמרחב דיסקרטי, הגדירו מה זה אומר בפועל. אפשר להציע שהדברים האישיים שנאמרים נשארים בקבוצה, אך תובנות מקצועיות אפשר לקחת הלאה בלי לייחס אותן לאדם מסוים. אם מדובר בקבוצה טיפולית, חינוכית או ארגונית שבה לדיסקרטיות יש מגבלות, חשוב לומר אותן במפורש. עמימות אינה מגינה על אמון, אלא מחלישה אותו.

חוזה קבוצתי שלא נשאר על הלוח

החוזה הקבוצתי יעיל כאשר הוא קצר, ברור ומופעל בזמן אמת. במקום רשימת כללים ארוכה, בחרו שלושה או ארבעה עקרונות שהקבוצה באמת תצטרך: מדברים מניסיון אישי, לא קוטעים, אפשר לא להסכים בלי לתקוף, וכל משתתף רשאי לבחור כמה לחשוף.

אחרי הצגת העקרונות, אל תסתפקו בשאלה אם כולם מסכימים. בקשו: מה יעזור לכם להרגיש שאפשר להשתתף כאן? שאלה כזאת גם נותנת לקבוצה השפעה על המסגרת וגם מגלה למנחה צרכים שלא היו גלויים מראש. בקבוצה של מורים, למשל, יכול לעלות צורך שלא לתת עצות לפני שמבינים את הסיטואציה. בקבוצת מנהלים, ייתכן שיעלה צורך לא להשתמש בדוגמאות שנאמרו כאן בשיחות הערכה.

לאחר מכן, חזרו לחוזה ברגע שבו הוא נדרש. אם שני משתתפים מתווכחים זה עם זה, אפשר לעצור ולומר: אנחנו יכולים להחזיק מחלוקת, אבל בואו נחזור לדבר על הנושא ולא על האדם. ההתערבות הקצרה הזו מוכיחה שהכללים אינם קישוט פתיחה.

ארבע פעולות שמייצרות אמון במפגש עצמו

אמון נבנה בעיקר מתוך חוויות קטנות. המשתתפים בודקים האם כדאי להם לדבר, לא לפי הכותרת של המפגש אלא לפי מה שקורה אחרי שמישהו מדבר. ארבע הפעולות הבאות נותנות למנחה דרך מעשית לעבוד עם הבדיקה הזאת.

  1. התחילו בסיכון נמוך. לפני בקשה לשיתוף מול כולם, תנו דקה לחשיבה אישית או שיחה בזוגות. שאלו שאלה ממוקדת, כמו: מהו מצב אחד בקבוצה שמאתגר אתכם לאחרונה? לאחר מכן אפשר להזמין מי שרוצה להביא תובנה למליאה. כך המשתתף אינו נדרש לבחור בין שתיקה מוחלטת לחשיפה מלאה.
  1. הגיבו לתוכן, לא רק לדובר. כאשר אדם משתף, תגובת המנחה צריכה להראות שהדברים נשמעו והובנו. במקום תודה ששיתפת, אפשר לומר: אתה מתאר מצב שבו ניסית להציב גבול, אבל נשארת לבד מול התנגדות. מה שעולה כאן יכול להיות מוכר גם לאחרים. שיקוף מדויק מכבד את המשתתף ומאפשר לקבוצה להצטרף בלי למהר לפתור את הבעיה.
  1. חלקו את זמן הדיבור באופן מודע. אם אותם שני אנשים מדברים בכל פעם, הקבוצה לומדת מי מחזיק בה את המקום. אין צורך להכריח משתתפים שקטים לדבר, אך כדאי ליצור נתיבים נוספים להשתתפות: כתיבה קצרה, תגובה בזוגות, הצבעה, או סבב שבו אפשר גם לומר עובר. בחירה היא חלק מהביטחון.
  1. החזיקו אי-הסכמה בלי למהר ליישר אותה. אמון אינו אומר שכולם מסכימים. לעיתים דווקא מחלוקת שמנוהלת היטב יוצרת אמון, כי היא מראה שאפשר להביא עמדה אחרת ולא להיענש עליה. נסחו את המחלוקת באופן ענייני: אני שומע כאן שתי תפיסות שונות לגבי גבולות. לפני שנכריע, בואו נבין מה חשוב לכל אחת מהן.

כשהאמון נסדק: לא להתעלם, לא להגדיל דרמה

רגעי פגיעה באמון כמעט בלתי נמנעים. מישהו קטע משתתפת, בדיחה התקבלה כפוגעת, אדם קיבל עצה שלא ביקש, או משתתף נשאר שקט אחרי תגובה ביקורתית. המבחן המקצועי של המנחה אינו למנוע כל חיכוך, אלא לזהות מה קרה ולהתערב במידה הנכונה.

התעלמות מהאירוע משדרת שהקבוצה צריכה להסתדר לבד גם כאשר הכללים הופרו. מנגד, חקירה ארוכה של כל רגע לא נוח עלולה להפוך את הקבוצה לזהירה מדי. ההתערבות הטובה בדרך כלל קצרה, עובדתית ומזמינה תיקון.

אפשר לומר: עצרתי כי נשמע שהתגובה הזו פגשה את דנה בצורה לא פשוטה. דנה, האם מתאים לך לומר מה קרה עבורך? ואם לא, גם זה בסדר. לאחר מכן אפשר לפנות למגיב: מה הייתה הכוונה שלך, ומה אתה שומע עכשיו על האופן שבו זה התקבל? המטרה אינה לקבוע מיד מי צודק, אלא להחזיר לקבוצה יכולת הקשבה ואחריות.

כאשר הפגיעה משמעותית יותר, אל תנסו לפתור אותה במשפט אחד. לעיתים נדרש לחזור אליה בהמשך המפגש, ולעיתים נכון לדבר עם משתתף בנפרד. ההחלטה תלויה בעוצמת האירוע, במבנה הקבוצה ובתפקיד המקצועי שלכם. בקבוצה טיפולית או במסגרת שיש בה יחסי סמכות, כדאי להקדיש תשומת לב מיוחדת לפערי כוח וליכולת האמיתית של המשתתפים לסרב או להביע ביקורת.

כלי של עשר דקות לבדיקת רמת האמון

בסיום אחד המפגשים, או בתחילת מפגש המשך, בקשו מכל משתתף להשלים בכתב שני משפטים: מה עוזר לי להשתתף בקבוצה הזאת, ומה מקשה עליי להשתתף בה. אספו את התשובות בעילום שם, קראו אותן בקול וסמנו שני נושאים שהקבוצה יכולה להשפיע עליהם כבר עכשיו.

היתרון של הכלי אינו רק באיסוף מידע. הוא מראה שהמנחה מוכן לשמוע גם מה לא עובד. אם עולה, למשל, שהדיונים מתארכים ושאין זמן לחשוב, אפשר לקבוע שבמפגש הבא תהיה כתיבה שקטה לפני כל דיון מרכזי. אם עולה חשש מביקורת, אפשר לתרגל תגובה אחת שימושית: קודם לשאול שאלה כדי להבין, ורק אחר כך להציע כיוון.

חשוב לא להבטיח שכל בקשה תיענה. אמון נפגע כאשר המנחה מציג פתיחות אך אינו יכול או אינו מתכוון לשנות דבר. עדיף לומר: אני לא יכול לשנות את משך המפגש, אבל אני כן יכול לשנות את חלוקת הזמן בתוכו. גבול ברור, יחד עם נכונות לפעול במקום שאפשר, מייצר יותר ביטחון מהבטחה רחבה.

מה מודדים כדי לדעת שהקבוצה מתחזקת

לא כדאי למדוד אמון רק לפי כמות הדיבור. קבוצה רועשת אינה בהכרח קבוצה בטוחה, וקבוצה שקטה אינה בהכרח מנותקת. חפשו סימנים איכותיים יותר: האם אנשים פונים זה לזה ולא רק אל המנחה? האם אפשר להביע ספק בלי התנצלות ארוכה? האם המשתתפים מבקשים הבהרה במקום להנהן? האם אחרי אי-הסכמה אפשר לחזור למשימה?

גם למנחה יש מדד פנימי חשוב: האם אתם מרגישים צורך למלא כל שתיקה, להציל כל משתתף או לספק פתרון מיידי? ככל שהאמון גדל, הקבוצה יכולה לשאת יותר מורכבות בעצמה. התפקיד שלכם אינו להיעלם, אלא להישאר קשובים, להציב מסגרת ולאפשר לאנשים לקחת חלק אמיתי באחריות על מה שקורה בחדר.

במפגש הבא, אל תחפשו את התרגיל המושלם שיגרום לכולם להיפתח. בחרו פעולה אחת קטנה שאפשר לקיים בעקביות: להבהיר בחירה, לשקף לפני שנותנים עצה, או לעצור קטיעה בזמן. אמון קבוצתי נבנה בדיוק שם – ברגעים שבהם המשתתפים לומדים שהמרחב עומד במילה שלו.

למנחי קבוצות

רוצה לחשוב יחד על הקבוצה שלך?

אפשר ללמוד בקצב שלך בקורס הדיגיטלי, או לקבוע פגישת הדרכה אישית ולעבוד על מה שקורה אצלך בקבוצה.

לכל הפוסטים

6 דקות קריאה

8 תרגילים לבניית אמון בקבוצה שעובדים

8 תרגילים לבניית אמון בקבוצה שמתאימים למנחים, מורים ומטפלים. כולל התאמה לשלב הקבוצה, טעויות נפוצות והנחיה ישימה למפגש הבא.