דילוג לתוכן הראשי
שלומי סינגר

טיפים למניעת השתלטות משתתפים במפגשים קבוצתיים

טיפים למניעת השתלטות משתתפים: כלים מעשיים להצבת גבולות, חלוקת זמן והחזרת הקשב לקבוצה – בלי לפגוע במשתתפים פעילים ולשמור על שיח מקצועי ומאוזן בכל מפגש

שלומי סינגר6 דקות קריאה

המשתתף שמדבר שוב לפני שמישהו אחר הספיק לנשום, השאלה שהופכת לנאום, או הוויכוח מול המנחה שמושך את כל החדר אליו – אלה רגעים שמוכרים לכל מי שמוביל קבוצה. טיפים למניעת השתלטות משתתפים אינם נועדו להשתיק אנשים או להוריד את רמת המעורבות. המטרה היא להגן על מרחב שבו יותר קולות נשמעים, הזמן מנוהל היטב, והקבוצה יכולה להתקדם אל מטרת המפגש.

האתגר הוא שהשתלטות אינה תמיד מכוונת. לעיתים מדובר בהתלהבות, בידע מקצועי, בצורך להישמע או בקושי לשאת שתיקה. לכן ההתערבות הטובה אינה תגובה כועסת, אלא פעולה ברורה, רגועה ועקבית. כשהמנחה מחזיק את המבנה, הוא לא צריך להיאבק במשתתף. הוא פשוט מחזיר את האחריות אל הקבוצה.

לזהות השתלטות לפני שהיא הופכת לדפוס

לא כל משתתף פעיל הוא משתלט. בקבוצה מקצועית, בכיתה או בקבוצה טיפולית, יש ערך רב לאנשים שמעלים שאלות, מחברים בין רעיונות ומביאים ניסיון. הבעיה מתחילה כאשר התרומה של אדם אחד מצמצמת את האפשרות של אחרים להשתתף או מסיטה את המפגש מהיעד שלו.

כדאי לזהות שלושה סימנים מוקדמים: אותו אדם מגיב כמעט לכל אמירה, תשובותיו מתארכות מעבר לצורך, או שהמשתתפים האחרים מפסיקים ליזום ומפנים אליו מבט לפני שהם מדברים. גם שתיקה קבוצתית יכולה להיות סימן. לפעמים היא אינה מעידה על חוסר עניין, אלא על כך שהקבוצה כבר למדה שאין בה מספיק מקום לדיבור נוסף.

חשוב גם להבחין בין השתלטות על זמן לבין השתלטות על משמעות. משתתף יכול לדבר מעט יחסית, אך לקבוע שוב ושוב מה נכון, למי מותר לדבר או לאן הדיון צריך ללכת. במקרים כאלה, קיצור זמן הדיבור בלבד לא יספיק. נדרשת החזרה ברורה של סמכות ההנחיה ושל זכות הקבוצה לחשוב בכיוונים שונים.

טיפים למניעת השתלטות משתתפים כבר בפתיחת המפגש

הכלי היעיל ביותר הוא לא בהכרח משפט שנאמר ברגע של קושי, אלא מבנה שנקבע מראש. כשהכללים נמסרים רק לאחר שמישהו השתלט, הם עלולים להישמע אישיים. כשהם מוצגים בתחילת המפגש כחלק מתרבות העבודה, הם הופכים למסגרת משותפת.

כדאי לומר בתחילת הסדנה או התהליך: "נרצה לשמוע מגוון קולות, ולכן נשמור על תשובות ממוקדות ונשים לב לזמן הדיבור שלנו." אפשר להוסיף שהמנחה עשוי לעצור, לסכם או להעביר את רשות הדיבור הלאה כדי לאפשר השתתפות רחבה. משפט כזה אינו התנצלות. הוא הבהרה מקצועית של אופן העבודה.

במפגשים מתמשכים, מועיל לקבוע גם מנגנונים קבועים. למשל, סבב שבו לכל אדם יש זמן קצר, עבודה בזוגות לפני שיתוף במליאה, או איסוף תגובות כתובות לפני הדיון. המבנה המתאים תלוי במטרה: דיון פתוח דורש גמישות רבה יותר, ואילו מפגש לימודי עם זמן מוגבל ירוויח ממסגרת הדוקה. אין צורך להפוך כל שיחה לסבב נוקשה, אך כדאי שיהיה למנחה כלי זמין כאשר האיזון מופר.

לעצור בזמן, בלי להביך ובלי לוותר

הטעות הנפוצה היא להמתין יותר מדי. המנחה מקווה שהמשתתף יסיים, שהקבוצה תגיב, או שהנושא יתחלף מעצמו. בינתיים הדפוס מתחזק: המשתתף לומד שהוא יכול להאריך, והקבוצה לומדת שהמנחה לא יתערב.

התערבות קצרה בשלב מוקדם קלה יותר גם למשתתף וגם למנחה. אין צורך להסביר הרבה או להצדיק כל עצירה. אפשר להכיר בתרומה, לסמן גבול ולהחזיר את השיח לקבוצה. לדוגמה: "אני עוצרת כאן כדי לאפשר לעוד אנשים להגיב" או "אני שומע שיש לך נקודה חשובה, ואני רוצה לפתוח אותה לעוד נקודות מבט."

כשהדברים חוזרים שוב ושוב, השתמשו בשפה עניינית ולא מאשימה. במקום לומר "אתה משתלט על הדיון", אמרו: "שמענו כבר כמה כיוונים ממך, ועכשיו חשוב לי לשמוע אנשים שעוד לא דיברו." כך מתמקדים בהתנהלות הנדרשת, ולא מגדירים את האדם לפי התנהגות אחת.

במקרים שבהם המשתתף קוטע אחרים, צריך להיות ברור יותר: "רגע, אני רוצה לתת לה לסיים את המשפט." אם הקטיעה נמשכת: "נשמור על כלל של דיבור אחד בכל פעם." המשפט מופנה לכלל הקבוצה, אבל מיועד לרגע המסוים. זהו גבול שאינו דורש עימות אישי.

ארבעה משפטים שכדאי להחזיק מוכנים

ברגע של לחץ, קשה להמציא ניסוח מדויק. משפטים מוכנים מאפשרים להגיב בטבעיות ובמהירות:

  • "אני עוצרת אותך כאן, כדי שנאסוף עוד קולות בחדר."
  • "תן לי לזקק את הנקודה שלך, ואז נבדוק איך אחרים רואים זאת."
  • "אני שומע את הרצון להעמיק, ואת ההעמקה הזו נרשום להמשך כדי שנשמור על מטרת המפגש."
  • "לפני שנחזור אליך, מי שעוד לא דיבר רוצה להוסיף משהו?"

שימו לב למבנה המשותף: הכרה, גבול, והעברה הלאה. הכרה בלבד עלולה לעודד המשך דיבור. גבול בלבד עלול להישמע חד מדי. השילוב מאפשר למשתתף להרגיש שנשמע, ובו בזמן מבהיר שהמרחב אינו שייך לו בלבד.

להחזיר את האחריות לקבוצה, לא רק למנחה

כשהמנחה הוא היחיד שמאזן את השיח, הוא עלול להפוך לשוטר של זמן הדיבור. עדיף לבנות אחריות קבוצתית. אפשר לשאול: "איך אנחנו רוצים לחלק את זמן השיח בינינו?" או להזמין את המשתתפים לשים לב מי עוד לא נכנס לדיון.

בצוותים מקצועיים, אפשר לקבוע תפקיד מתחלף של שומר זמן או משקיף על השתתפות. בקבוצות לימודיות, אפשר לבקש מכל אדם להגיב קודם לרעיון של מישהו אחר לפני שהוא מוסיף רעיון חדש. בקבוצה טיפולית נדרשת זהירות רבה יותר: המטרה אינה לייצר פיקוח חברתי, אלא לעזור לחברים להבחין בדפוסי תקשורת ובהשפעתם על הקבוצה. גם שם, שאלה כמו "מה קורה לכם כשקול אחד מחזיק את רוב המקום?" יכולה לייצר למידה משמעותית.

הבחירה תלויה ברמת הבשלות של הקבוצה ובמידת הבטחון שלה. קבוצה חדשה זקוקה בדרך כלל למבנה שמוחזק בעיקר בידי המנחה. קבוצה ותיקה יכולה לשאת יותר אחריות משותפת, כל עוד המנחה נשאר ערני ולא מוותר על תפקידו.

מה עושים עם משתתף בעל ידע רב או צורך חזק לדבר?

לעיתים המשתלט הוא דווקא אדם בעל ערך גדול לקבוצה: מומחה, מנהל בכיר, משתתפת כריזמטית או מי שמביא ניסיון אישי עמוק. ניסיון "להוריד אותו" עלול לפגוע באמון ובתרומה האפשרית שלו. הדרך היעילה היא לתת מקום מוגדר במקום מקום בלתי מוגבל.

אפשר לבקש ממנו מראש לסייע בנקודה מסוימת, להזמין אותו לתת דוגמה קצרה, או לומר: "יש לך ניסיון משמעותי בנושא הזה, ואשמח שנחזור אליך אחרי שנשמע את התמונה מהקבוצה." כך אתם מכירים במעמדו בלי למסור לו את ההובלה.

אם מדובר בדפוס מתמשך, שיחה אישית קצרה בין המפגשים יכולה לחסוך הרבה מתח. כדאי לפתוח בהערכה אמיתית: "הניסיון והמעורבות שלך תורמים לקבוצה." לאחר מכן לתאר התנהגות והשפעה: "שמתי לב שלעיתים הדיון נשאר זמן רב סביב התגובות שלך, ואז פחות אנשים מצטרפים." לבסוף, לבקש שיתוף פעולה קונקרטי: "במפגש הבא אשמח שתשאיר מקום גם לשתיקה ולתגובות נוספות, גם אם יש לך עוד מה להוסיף."

להימנע משתי מלכודות נפוצות

המלכודת הראשונה היא נוקשות יתר. מנחה שמפסיק כל תגובה ארוכה עלול לשדר שהקבוצה צריכה לספק תשובות קצרות ונכונות בלבד. במיוחד בקבוצות שעוסקות ברגש, בלמידה מורכבת או בהתלבטות מקצועית, לפעמים יש צורך לאפשר לאדם להרחיב. השאלה אינה "כמה זמן הוא מדבר", אלא האם ההרחבה משרתת את מטרת הקבוצה והאם נשאר מקום לאחרים.

המלכודת השנייה היא ריצוי. חשש מפגיעה במשתתף מוביל מנחים רבים לתת לו עוד דקה, ועוד דקה. בפועל, המחיר משולם על ידי המשתתפים השקטים ועל ידי איכות המפגש כולו. גבול מכבד אינו פגיעה. לעיתים הוא דווקא מאפשר למשתתף הפעיל להשתלב באופן מועיל יותר, במקום לקבל תפקיד לא רשמי של מוביל הקבוצה.

בפעם הבאה שאתם מזהים השתלטות, אל תחכו לניסוח מושלם. עצרו בעדינות, הכירו במה שנאמר, והזמינו קול נוסף. פעולה קטנה בזמן הנכון מלמדת את הקבוצה דבר גדול: יש כאן מקום לכולם, ומישהו מחזיק אותו.

למנחי קבוצות

רוצה לחשוב יחד על הקבוצה שלך?

אפשר ללמוד בקצב שלך בקורס הדיגיטלי, או לקבוע פגישת הדרכה אישית ולעבוד על מה שקורה אצלך בקבוצה.

לכל הפוסטים

6 דקות קריאה

איך להחזיר קשב למשתתפים בזמן אמת בקבוצה

איך להחזיר קשב למשתתפים בלי להרים את הקול: כלים פשוטים למנחים, מורים ומטפלים לזיהוי ירידת אנרגיה, עצירה נכונה והחזרת הקבוצה לעבודה ממוקדת ובטוחה.